הבניין שנוסד בשנת 1917 שימש כבית מלון יוקרתי והיה אחד המבנים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה.
בשנת 1930 נרכש המלון על ידי משפחת עובד, דור שלישי בעיר והמשיך לפעול עד לסגירתו בשנת 1939. במשך השנים המלון שינה את ייעודו ואת פניו, הוא שימש למשרדי הגדוד הבריטי ובתקופת מלחמת העצמאות מוקמו בשטחו עמדות לוחמה וירי לשירות לוחמי ההגנה, עד שזוהר עובד, נצר למשפחה, כאב את ההזנחה והעזובה ששררה במקום, החליט לרכוש את המבנה, לשפץ אותו ולפתוח אותו מחדש.
השיפוץ שעבר המלון משחזר את הסגנון הארכיטקטוני של התקופה העותומאנית, שומר על הרוח ההיסטורית של המקום ועל שמו המקורי, "מלון אירופה".
שיטוט ברחבי המבנה, במסדרונות ובחדרים של המלון המשופץ, חושף את העבר. לצד מעלית המעוצבת ברוח התקופה העות'מאנית – מנדטורית, קירות הלובי ואגפי המלון השונים מעוטרים בציורי שמן מקוריים של נופי הכנרת, העמק והגליל, פרי ידיו של אבי המשפחה זוהר עובד, לצד תמונות וצילומים מעברו של המלון, ובטרקלין הקבלה המפואר יש ריהוט עתיק, רצפה מצוירת והרבה חפצים נוסטלגיים.
האגדה מספרת שבסמוך למלון, לפני כחמש מאות שנה עמדה באר מים מסתורית שנודעה רק למקורבי הסולטן העות'מני, סולימן הראשון. כל אדם אשר זכה להשליך לתוכה מטבע זהב עם חותמת הסולטן משאלתו התמלאה במהירות. גם היום אפשר לראות מדי פעם את אורחי המלון מנסים את מזלם, ניגשים לבאר, מטילים מטבע ומבקשים בלחש משאלה. מי יודע, אולי משאלתם התמלאה…